איית אוריר הינו כפר של שבט המספיווה, 50 ק"מ דרומית למאראכּש, לכיוון וארזאזאת בארץ הגלאווה. הוא מוכר בשל מכרות המלח שבו. הקהילה היהודית של אית אוריר היייתה חלק משרשרת מלאחים המפוזרים באזור תלואת, וככל הנראה ישבה שם כבר מהמאה השש-עשרה, ליד טיגֿדיווין, תאמזרת ו-איגֿי-נ-איסנאין. היא מנתה כמה עשרות משפחות שהתקיימו באופן צנוע משיתופי פעולה חקלאיים עם שכניהם הברבריים וממלאכת יד. בשנת 1963, הם עזבו ועלו לארץ ישראל. הקהילה מפורסמת בשל הקבר של הצדיק רבי חביב מזרחי, הממוקם בבית הקברות היהודי המקומי לצד עשרות קברים אחרים, הרחק מהמלאח. בשנת 1970, חסיד של הצדיק, יצחק אוחיון, תיקן את הקבר ובנה חדרים לעולים לרגל שהגיעו לחגוג את טקס ההילולה לציון מותו של הצדיק.

ביבליוגרפיה

יששכר בן עמי, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו, ירושלים: מאגנס, תשמ״ד

Ben-Ami, Issachar. Saint Veneration among the Jews in Morocco (Detroit: Wayne State University Press, Detroit, 1998).

Goldberg, Harvey E. “The Mellahs of Southern Morocco:  Report of a Survey,” The Maghreb Review, 8, 3-4 (1983): 61-69.

Flamand, Pierre. Diaspora en terre d'Islam. I: Les communautés israélites du sud marocain (Casablanca: Imprimeries réunies, 1959).