חָלְפָה שָׁנָה וְלֹא פָסְקוּ מְאֵרוֹתֶיהָ.

הַיְּרִיּוֹת צוֹלְפוֹת וְהָעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת;

הַנִּפְגָּעִים מְפֻנִּים וְהַלְּבָבוֹת נִשְׁבָּרִים;

הַמַּרְגֵּמוֹת שׁוֹרְקוֹת וְהַצִּפִּיּוֹת מִתְרַסְּקוֹת.

ּתִכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וְשִׁגְרוֹתֶיהָ

יָדַעְנוּ יָמִים שֶׁל חֲרָדָה וְלֹא שָׁקַעְנוּ בְמָרָה.

בְּנַהֲרוֹת הַשִׂנְאָה לֹא טָבְעוּ שְׁבִיבֵי הַתִּקְוָה.

בְּעִדַּן אִי-הַוַּדָאוּת פָּרְחָה וְהִפְרִיחָה הָאַהֲבָה.

לָמַדְנוּ לַחֲרוֹק וְלִחְיוֹת, כִּי הַבְלָגָה הִיא עָצְמָה.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וְהַבְטָחוֹתֶיהָ

עוֹד פִּגּוּעַ הֶחֱרִיב עוֹלָמוֹת וְהֶחֱרִיד נְפָשׁוֹת,

עוֹלָמוֹת שֶׁל אֹשֶׁר וּכְאֵב, שֶׁל תְּהִיּוֹת וְחֶדְווֹת.

הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב? הֲלָעַד תִּשְׁבּוֹת מְנוּחָה?

צִדְקָתֵנוּ כוֹחֵנוּ, כּוֹחֵנוּ בְיָדֵינוּ. הֵם יַנְחִילוּנוּ.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ.