לָעִקְּשִׁים וְלַמְּעוֹדְדִים

        לַפּוֹרְשִׁים וְלַמַּתְמִידִים

        לַתּוֹמְכִים וְלַמְּצַדְּדִים

                לְחַבְרֵי לֶהָקַת צְפוֹן-מַעֲרָב

                לִבְנֵי בֵיתָם וְלִקְהָלָם כִּי רַב

                וּלְאֵלֶּה שֶׁסּיּוּעָם מְאֹד עָרַב

                מֻגָּשׁ בְּתוֹדָה, בְּאַהֲבָה, בִּיקָר וְהוֹקָרָה

                בִּמְלֹאת עֶשְׂרִים שָׁנָה לְמִסּוּד הַחֲבוּרָה

                וּלְרֶגֶל הוֹפָעַת עֶרְכַּת הַפִּּיּוּטִים וְהַשִּׁירָה

לֶהָקָה \ יוסף שיטרית

        בִּקַּשְׁתִּי לְחַבֵּר לָכֶם שִׁיר הִמְנוֹן

        שֶׁיַּפְעִיל וְיַצִּית אֶת פְּתִיל הַדִּמְיוֹן

        הֵן שֶׁל הָרְחוֹקִים מִדַּי מִן הַסִּגְנוֹן

        וְהֵן שֶׁל הַמְּקורָבִים מֵאָז לַפִּזְמוֹן.

        חִפַּשְׂתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי בְתוֹךְ הָאָרוֹן

        לְהַעֲלוֹת חֲוָיוֹת מִשְּׁעוֹת יַחַד וָרוֹן

        שֶׁהִצִּילוּ אוֹתִי וְאֶתְכֶם  מִשִּׁמָּמוֹן

        וְשׁחְרְרוּ לָנוּ אֶת הַשְּׂפָתַיִם וְהַגָּרוֹן.

        הַאִם לְסַפֵּר עַל עִקְּשׁוּת יִהְיֶה נָבוֹן?

        הַהַתְמָדָה אֵינָהּ תְּלוּיָה רַק בָּרָצוֹן.

        עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁל חִפּוּשִׂים וְרֵעָבוֹן

        לְשִׁקּוּי הַנְּשָׁמָה הֵן אוּלַי הַפִּתְרוֹן.

        לֹא לָנֶצַח מֵרוֹץ בַּתֶּלֶם טוֹב וְנָכוֹן.

        הַחֲזָרוֹת בְּחַדְרֵי מַתְנָ"ס וְגַם בְּמָלוֹן

        לֹא תָמִיד הִתְנֵהֲלוּ עַל פִּי הַתַּקָּנוֹן

        שֶׁל הֲלוּמֵי אָמָּנוּת וּמְשֻׁעְשָׁעֵי גָאוֹן.

        הַפְסָקוֹת, וִכּוּחִים, וְלִפְעָמִים מָדוֹן

        בְּעִנְיְנֵי תַפְקִידוֹן וְגַם בְּנוֹגֵעַ לַטּוֹן

        הִפְרִיעוּ לַנִּגּוּן וְקִפְּחוּ אֶת הַשָׁעוֹן.

        הַמּוֹפָעִים הִתְקַיְּמוּ גַּם בְּשִׁטָּפוֹן,

        לְעִתִּים אַף בִּתְחוּשָׁה שֶׁל עִלָּפוֹן

        שֶׁכֵּן לֹא הֻגַּשׁ וְלוּ בְדַל מְלָפְפוֹן.

        הִתְלַהֲבוּת אַנְשֵׁי הַדָּרוֹם וְהַצָּפוֹן

        טִלְטְלָה אֶת הָעֲיֵפוּת וְהַשִׁדָּפוֹן

        וְהִזְרִימָה דֶלֶק וְחֵשֶׁק לַשְׁפִיפוֹן.

        הַתַּעֲנוּג מָסוּר כֻּלּוֹ לַחוֹוֶה הַנָּבוֹן.

        לַמִּתְנַדֵּב וְלַנּוֹתֵן לֹא יִשְׁוֶה מָמוֹן.

        הִצַּעְנוּ כִשְׁרוֹנוֹתֵינוּ מִתּוֹךְ צִמָּאוֹן

        וְרַב אָשְׁרֵנוּ עַל שֶׁהֶעֱשַׁרְנוּ בְרָזוֹן.

        מַנְגִּינוֹת וְשִׁירִים שְׂרִידֵי הַחִדָּלוֹן

        מָצְאוּ בָכֶם מְעַצְּבִים חֲבוּיֵי הָאוֹן

        הַפּוֹצְחִים אָת קוֹלָם לֹא בְשָׁאוֹן.

        יְדִידוֹת, יְדִידִים, שֻׁתָּפִים לְחָזוֹן

        שֶׁל מִזּוּג כָּל הַטְּעָמִים בְּכַף הַמָּזוֹן

        מִתּוֹךְ עִדּוּן וְהַעֲרָכָה לְכָל גּוֹן וָגוֹן,

        הֱיוּ גֵאִים בְּפָעָלְכֶם שֶׁצָּמַח מֵרָצוֹן

        וְהוֹסִיפוּ לְלַחְלֵחַ אֶת לְחִי הֶעָשִׁיר הָאֶבְיוֹן.

יוסף שיטרית

        רבאעא דלגנא [=להקת שירה]

        זית נקול לכּום, א צחאבי וחבאבי,

        אס מרסום פפואדי ומכבי פקלבי,

        לא יכּון ישמעוהא לולאד ותראבי

                ויעאודו ללכּבאר סר די רבאעתנא.

        זית נתפגּד ונעאוד כּם מן גראיב

        ושחאל דאזו עלינא מן למצאיב

        פעשרין עאם דלולאעא ולעזאיב

                די עמל דאיז ולבאקי פרבאעתנא.

        באס נבדא ובאס עלייא נסאלי?

        ואש בתבאתא דיאלכום ודיאלי

        ולא בסכאיא פחאל די סי ואלי?

                האדא הווא לחסאב די רבאעתנא.

        דווזנא סי סוואיע בזהו ולפרחא;

        תעלמנא נגאים וזוולנא לקרחא

        די אולאד יצחק  ואולאד שמחה.

                האד לפאידא כּלהא פרבאעתנא.

        עמלנא כּלסי גיר מן קלב לקלב,

        מא חמלנאס לכּרוהייא יתגלב.

        קבלנא לא למגני ולא די יטלב;

                כּלהום מגּאדין ענדנא פרבאעתנא.

        כּל זמעא זינא נתעלמו לגנאוי;

        בלחק סי כטרא טלעו גיר רגאוי      

        מן לחפאדא דלמולוע  ולהאוי,

                די קאל זא ירד להם לרבאעתנא.

        סחאל מן ציאח וכּם מן צדאע

        עיינא מא נסכּתו ולוקת דאע.

        האדיךּ יתקול ארא מא תסמע

                והאדאךּ יואזבהא בחק רבאעתנא.

        טלענא נגניו וכּם מנא סאכפין:

        סי מן טריק לבעידא עייאנין,

        וסי מן זוע וציאם בקאו מוזעין.

                חתא האדי כּאינא פרבאעתנא.

        פלבלאדאת לקראב ולבעאד

        הדינא די תעלמנא ולא יועאד.

        עמלנא זהדנא ועארפנא עאד

                אס נהייא למחבא די רבאעתנא.

        בדינא נגניו לפיוטים ולקצאיד

        ותנאסאו לנא לפקאיץ ולגדאיד,

        מא רדנא לבאל לנאקץ ולזאיד.

                פחאל פאמיליא ולאת רבאעתנא.

        סאכי ולעאטי מא ענדו קרין

        לא פהלו ואלא פנאס אוכרין.

        די זרע למחבא סחאל מן סנין

                יחצד להנא ולגנא פרבאעתנא.

        א צחאבי, לא תסכאו בפעאלכּום,

        מא הווא גיר ליראתא דיאלכּום.

        זידו תקלעו נכּאד לדי יחדאזכּום,

                וטייחו דמעא מן זיהת רבאעתנא.

 אוניברסיטת חיפה / הפקולטה למדעי הרוח

להקת צפון-מערב פועלת מזה יותר מעשרים שנה באוניברסיטת חיפה במסגרת היחידה למעורבות חברתית שבדיקנאט הסטודנטים ולאחרונה גם במסגרת הפקולטה למדעי הרוח והמרכז לחקר התרבות היהודית בספרד ובארצות האסלאם שברשות המחקר.

          לאחר פניות רבות ונמשכות של חסידי הפיוט והשירה, הופיעה סוף סוף עֶרכה ראשונה ממופעי הלהקה. העֶרכה כוללת סדרות של שירים ופיוטים ממסורות יהודי מרוקו ואלג'יריה ומציעה ניחוחות וצלילים מן המוסיקה האנדלוסית של ימי הביניים ומן המוסיקה העממית רבת הדורות, מן השירה העברית ומן השירה הערבית היהודית של יהודי מרוקו. בעֶרכה מופיעה גם המסכת "חתן וכלה בשירת יהודי מרוקו" המביאה באומר, בצליל, בזמרה, במשחק ובריקוד קטעי שירים מן ההווי והמסורות של קהילות שונות במרוקו הנוגעים לחתונה היהודית ולדמויות החתן והכלה.

          חברי הלהקה ברובם בוגרי אוניברסיטת חיפה. הנגנים מנגנים על הכלים המסורתיים של המוסיקה בצפון אפריקה (עוּד, כּמנז'ה, טר, דרבוכּה).

          ייסד את הלהקה ומנהלה מאז ייסודה פרופ' יוסף שיטרית, דיקן הפקולטה למדעי הרוח. הוא גם אסף, ערך, עיבד ותרגם את החומר שמבצעת הלהקה.

חיפה, שבט תש"ס – פברואר 0002