קהילת אינזגאן בוודאי היתה מבין הקהילות החדשות יותר במרוקו. הקהילה ממוקמת 7 ק"מ מאגדיר, שם החלו להתיישב בהדרגה יהודים מקרב השבט הברברי של קסימה בשנות השלושים של המאה העשרים, הודות להתפתחות העיירה והקהילה היהודית של אגדיר שהנמל שלה יצר הזדמנויות כלכליות חדשות. אינזגאן משכה אליה מאות אנשים מקהילות קטנות באזור הסוס- איפראן, גולימים, איליג, טאהלה, טילין, טיזנית, טארודנת ואפילו מקהילת הנמל הישן, אגאדיר אופלה. המתיישבים החדשים העדיפו להתמקם בפאתי העיירה, בקרב שכניהם הברבריים, אם כדי להגן על מסורות הקהילה שלהם מפיתויי החיים העירוניים המודרנים, אם בשל חוסר יכולתם לממן את המחייה בעיר הנמל היקרה. בשנות החמישים של המאה העשרים, היא מנתה כבר כ-500 נפשות. כי"ח פתחה במקום בית ספר יסודי בשנת 1955, אך בוגרי בית הספר הצעירים עזבו את הקהילה והתיישבו באגדיר.

אינזגאן הפכה במהרה למרכז מסחרי חשוב עבור השבטים הברבריים של הסוס. היהודים שיחקו תפקיד משמעותי במסחר האזורי של בדים ומזון הודות לקשרים המשפחתיים שלהם בעיירות השונות של האזור. הם המשיכו לעבוד כבעלי מלאכה מסורתיים- צורפים, נפחים וסנדלרים- אך הוסיפו גם מקצועות מודרניים כגון מכונאות כללית ומכונאות רכב.

למרות שלא הושפעו ישירות מרעידת האדמה באגדיר מפברואר 1960 (שגבתה כ-1,600 קורבנות יהודים מתוך 10,000 קורבנות), קהילת אינזגאן לא היתה יכולה להתגבר על הטראומה. הפעילויות הכלכליות שלה התערערו באופן קשה, מה שככל הנראה מסביר מדוע כל הקהילה, המונה 487 אנשים, עלתה לישראל כאשר היתה לה ההזדמנות בשנים 1962 ו-1963.

בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, כשלוש משפחות יהודיות נותרו באינזגאן, בעוד אגדיר, שהתפתחה כמרכז מסחרי וכמרכז תיירות לאחר רעידת האדמה, השתמרה קהילה יהודית של כ-40 משפחות.

ביבליוגרפיה

Flamand, Pierre. Diaspora en terre d'Islam. I: Les communautés israélites du sud marocain (Casablanca: Imprimeries réunies, 1959). 

הירשברג, חיים זאב. בתוך המגרב: היהודים בצפון אפריקה, ירושלים: הוצאת הסוכנות היהודית, 1957, עמ' 104-105.