בן אנוש \ יוסף שיטרית
בֶּן אֱנוֹשׁ, מִטְעָנְךָ צוּר אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
רְחַק הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, רַק אֱמֶת תִּקְנֶה.
מָה רַבּוּ הָאַשְׁלָיוֹת! מַה שָּׁפְעוּ פִּתּוּיִים!
מַה קָּצְרוּ הַיָּמִים! גַּם לֹא אָרְכוּ הַשָּׁנִים.
נוֹדֵד בְּלִי מַטָּרָה, חָשׁ אַתָּה בֵין הַלֵּאִים,
הַגּוֹרָל שָׁב וּמְתַעְתֵּעַ בְּלֹא מַעֲנֶה.
בֶּן אֱנוֹשׁ, מִטְעָנְךָ צוּר אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
רְחַק הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, רַק אֱמֶת תִּקְנֶה.
מַה לִּבְּךָ מַר וְגַס! לָמָּה בַמֵּרוֹץ תִּשְׁנֶה?
לֹא לָנֶצַח הַכּוֹחַ, רַב לָךְ זֶה הַמִּקְנֶה.
הַחַיִּים מַתָּת הֵם, פִּקָּדוֹן מֵאֵת מוֹנֶה.
אַךְ הָאֱמֶת מָזוֹר הִיא בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה.
בֶּן אֱנוֹשׁ, מִטְעָנְךָ צוּר אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
רְחַק הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, רַק אֱמֶת תִּקְנֶה.
נָע וָנָד, קַח נָא עֲצָתִי גַּם הַמִּשְׁנֶה:
אַל תְּעַכֵּב מִדַּעַת אֶת בּוֹא הַמִּפְנֶה.
שׁוֹאֵל אַתָּה לָמָּה גַּם זֶה לְךָ אוֹנֶה?
דַּל וָרָשׁ הִנְּךָ סַב תָּר אַחֲרֵי הֵמִּבְנְה.
בֶּן אֱנוֹשׁ, מִטְעָנְךָ צוּר אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
רְחַק הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, רַק אֱמֶת תִּקְנֶה.
בָּז לַסָּפֵק אַתָּה, לָבֹר אֵינְךָ מִתְפַּנֶּה.
סַל דֵּעוֹת צַרְתָּ, אַף מְלֹא הַטֶּנֶא.
רוּחֲךָ הִרְגַּעְתָּ: דַּי לִי זֶה הַמַּחֲנֶה.
אַךְ הָאֱמֶת רֶשֶׁת הִיא בְּכָל מִשְׁתַּנֶּה.
בֶּן אֱנוֹשׁ, מִטְעָנְךָ צוּר אַךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
רְחַק הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, רַק אֱמֶת תִּקְנֶה.
*על פי משקל השיר הערבי ׳יא אראייח׳ לדהמאן להראשי
