ערות \ יוסף שיטרית
אֲנִי נוֹדֵד כְּמוֹ מַחְשְׁבוֹתַי
בְּשַׁעַת בְּלוּתָן
מְשַׁרְשֵׁר שִׁיר וְשִׁירָה
ומְשַׁדֵּל רְסִיסֵי שֵׁנָה
אַדְמַת הַגִּבְעָה תְחוּחָה
הֶלֶם הַכַּדּוּר מִתְדַּפֵּק
אֲנִי נוֹדֵד עִם מַחְשְׁבוֹתַי
בְּמִשְׁעוֹל מֵרוֹצָן
שְׁטות הָיְתָה לְבַקֵּשׁ הֶסְבֵּרִים
בְּמִגְרָשׁ פָּרוּעַ
הַמַּאֲמָר כָּלוּא בַהֲגוּתוֹ
בַּבֹּקֶר תִּנָּתֵן הַתְּשׁוּבָה
הַנְּיָר אוֹצֵר אֶת חֶדְוַת הַקַּיִץ
אֲנִי נוֹדֵד כְּמוֹ מַחְשְׁבוֹתַי
בְּשַׁעַת שְׁעִיטָתָן
תְּפִלָּה לְבִרְכַּת הָעֵט
הַשְּׁתִילִים שׁוֹבְתִים עַל אַדְמָתָם
הַאִם הַחַנְקָן יְעַלְּצֵם
הַשָּׁבוּעַ
שֶׁלֹּא כְמוֹ הַשָׁבוּעוֹת הַכּוֹזְבִים
תִּתְקַיֵּם הַלֵּדָה
הַכְּתִיבָה בַשֶּׁמֶשׁ סְעָרָה
הַכְּתִיבָה בַשֶּׁמֶשׁ מְבוּכָה
אֲנִי נוֹדֵד אֶל תּוֹךְ מַחְשְׁבוֹתַי
בְּשַׁעַת בְּלוּתָן
מְשַׁרְשֵׁר שִׁיר וְשִׁירָה
וּמְשַׂרְטֵט לוּחַ עֲבוֹדָה
אֲנִי נוֹדֵד