שורשים 1 \ יוסף שיטרית
כְּשֶׁרוֹצִים לְגַמֵּד אִילָן מְצֵרִים עַל שָׁרָשָׁיו
שָׁרָשִים הֵם מִצְרָךְ מְבֻקָּשׁ בְּדוֹרֵנוּ הֶעָקוּר
שָׁרָשִׁים הֵם מִרְשָׁם נִדְרָשׁ בְּעוֹלָמֵנוּ הַסָּעוּר
הָלַכְתִּי לְתֻמִּי אֶל צְמָחַי לִלְמֹד עַל שָׁרָשַׁי
עֵץ נָטוּעַ אֵינוֹ מְחַפֵּשׂ שָׁרָשִׁים
הוּא מְיַצֵּר שָׁרָשִׁים וּמְשַׁלֵּחַ שָׁרָשִׁים
כִּי חָסְנוֹ שֶׁל הָעֵץ בְּהַעֲמָקַת שָׁרָשָׁיו
מֵהֶם מִחְיָתוֹ וַעֲלֵיהֶם תִּפְאַרְתּוֹ
כְּשֶׁמַּעֲבִירִים שְׁתִיל מִמְּקוֹם צְמִיחָתוֹ
נוֹהֲגִים לְעִתִּים לְדַלֵּל שָׁרָשָׁיו
קְלִיטָתוֹ מְחַדֶּשֶׁת שָׁרָשָׁיו
דְּחִיָּתוֹ מְמִיתָה שָׁרָשָׁיו
וּמְעַנְיֵן שֶׁעַד כֹּה לֹא נִסּוּ כְלָל הַמֻּמְחִים
לְהַשְׁתִּיל שָׁרָשִׁים בַּצְּמָחִים
נִתָּן אָמְנָם לְהַשְׁרִישׁ יִחוּרִים
וְאַף הַבְרָכוֹת אֲוִיר מְאַלְתְּרִים
וְכָעֵת רְקָמוֹת מְרַבִּים וּמְשַׁכְפְּלִים
אַךְ צְמָחִים שׁוֹנִים אֵינָם מִסְתַּפְּקִים
בְּשָׁרְשֵׁיהֶם הַחֲסֻנִּים הָעֲמֻקִּים
גַּם שָׁרְשֵׁי אֲוִיר הֵם מְפַתְּחִים
כְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵין צֶמַח מִתְפַּתֵּחַ
אֶלָּא אִם דָּאַג לְגַדֵּל וּלְטַפֵּחַ
אֶת מַעֲרֶכֶת שָׁרָשָׁיו
עֵצִים חַיִּים זְקוּקִים לְשָׁרְשֵׁיהֶם