תאזנאכֿת שוכנת ברכס הסירווה שליד הרי האנטי־אטלס לכיוון מזרח ונמצאת על צומת דרכים הרריות רבות המובילות מעמק הדרעא ועמק הדאדס לעמק הסוּס. שיירות חיילים חצו את היישוב לפחות מאז המאה השש-עשרה ונפתח בו שוק שבועי גדול. העיירה ידועה כיום בשל אריגה ומכירה של שטיחים ברבריים. הקהילה היהודית ככל הנראה התיישבה בתאזנכאת במאה השש-עשרה, בתקופת שלטון הסעדים והתפתחות המסחר הטרנס-סהרי.

                במאה העשרים, הקהילה היהודית של תאזנאכֿת מנתה בין 200 ל300 נפשות. בני הקהילה התפרנסו ברובם ממסחר והפצה מצרכים ומוצרים בתוך האזור ומחוצה לו. הם סחרו בתמרים מעמק הדרעא, בשמן זית ובשקדים ודגנים מאזור הסוס של דרום-מערב מרוקו. בתקופת הפרוטקטוראט הצרפתי (בשנים 1956-1912), פעלו בקהילה סוחרים סיטונאיים של בדים ומצרכי יסוד, שרכשו את סחורתם במראכּש וקזבלנקה והפיצו אותה באזור ובעמק הסוס.

                המלאח ממוקם בתאזנאכֿת אל-קדים (תאזנאכֿת הישנה), כ-3 ק"מ מהעיירה פום זגיד, והתפתח באופן עצמאי. במאה העשרים, היו בו שני בתי כנסת: באחד היו ציורים נדירים של חפצי קודש על הקירות וספר תורה קטן רב ערך עבור הקהילה. ספר נקרא ספר תיסלית ומקורו ככל הנראה בקהילה הקדומה השכנה תיסלית. כיום, הוא שמורה בבית כנסת באשקלון, ישראל, שם מקיימים הילולה גדולה לכבודו מדי שנה עד היום בראשית חודש חשוון. חגיגה זו מושכת מאות אנשים יוצאי תאזנאכֿת והקהילות הסמיכות, כמו תאמערופת, שם נמצא קברו של הקדוש אליעזר טורי זהב, ואיהוכּארן.

                בשנת 1954, חברת כי"ח פתחה בית ספר בתאזנאכֿת עבור ילדי הקהילה. הוא נסגר למדו ב־1963 עם התפזרות הקהילה ועליית כמעט כל הקהילה לארץ.

ביבליוגרפיה

Harvey E. Goldberg, “The Mellahs of Southern Morocco: Report of a Survey,” The Maghreb Review, 8, 3-4 (1983), pp. 61-69.

Djinn Jacques-Meunié Le Maroc saharien des origines à 1670, 2 vols. Paris: Editions Klincksieck, 1982.

חיים זאב הירשברג, מארץ מבוא השמש, ירושלים: הוצאת הסוכנות היהודית, 1957.