עמק תיפנות ממוקם מתחת להר תובכּאל (בגובה של 4,167 מטרים), בין רכס הרי האטלס הגבוה במערב ורכס הסירווה במזרח, מעל עמק הסוס. בעמק תיפנות שכנו  מספר קהילות קטנות שמקור מוצאן אינו ידוע, אך ככל הנראה אין המדובר בקהילות עתיקות. הראיות המוקדמות ביותר לקיומן של קהילות אלו מתוארכות לסוף המאה התשע עשרה, והן התקיימו בו עד התפזרותן בשנות החמישים של המאה העשרים ועליית כולן לארץ. באזור זה התקיימו גם קהילות חד־לשוניות כמו קהילת אסאראג שדיברו ברברית הן בקרב המשפחה הן מחוץ לבית ולא השתמשו כלל בערבית יהודית. בשנות העשרים השלטון הצרפתי פרץ דרכים רבות בהרי האטלס וזה הביא להגברת הקשרים בין קהילות מבודדות אלו ובין קהילות אחרות בהרי האטלס, ובייחוד קהילת מראכּש, וקהילות עמק הסוּס. אז גם  החלו דוברי הברברית החד־לשוניים לדבר גם ערבית יהודית. הקהילות שכנו עמוק בסביבה ברברית, בקרב השבטים של איית וואווזגית  בקרבת הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אפריקה. באזור זה גם המוסלמים דיברו בעיקר ברברית.       

            עדויות על הקהילות הקטנות נרשמו בעיקר בעברית מפי יוצאי הקהילות. בגלל בידודם היהודים לא הצליחו לפתח תרבות כתובה או אוראלית בברברית-יהודית. רובם היו עניים. הם התפרנסו ממסחר בקנה מידה קטן וממלאכות יד פשוטות. הדמות הבולטת שצמחה באזור תיפנות היה המרפא המסתורי יעקב ווזאנה שנולד באסראג ונחשב לצדיק אחרי מותו בשנות החמישים של המאה העשרים.

            שתי הקהילות המרכזיות חיו באסראג ובסוּר, אך היו גם קהילות קטנות רבות נוספות: אימליל, וואוונזור, אימזגמאר, אמזארכּו, איגידי, איד רגאן ותאביה, ההתפרסו לאורך מורד הנהר לכיוון אוולוז בסוּס הגבוה, ואילו קהילות אזרו נאיית תלפי, אימאראח׳ת, תאזולת, אימזזדות, איית בו יחייא, איגאדאין ותימזרית התפרסו בצד השני של הרכס, לכיוון תידילי. עד למלחמת העולם השנייה ולפני ההגירה למאראכּש וקזבלנקה, רוב הקהילות מנו 10 עד 20 משפחות וחלקן אף הרבה פחות. ברוב המקומות, בתי היהודים והמוסלמים שכנו אלו לצד אלו. עם שיפור הדרכים במאה העשרים, חברי קהילות רבים עזבו למרכזים גדולים יותר כגון מאראכש וקזבלנקה. העלייה לארץ ישראל של קהילות תיפנות החלה בשנת 1955 והסתיימה בשנת 1963, כשיהודי סוּר האחרונים יצאו ממנה  בשנת 1963.

ביבליוגרפיה

Bilu, Yoram. Without Bounds: The Life and Death of Rabbi Ya'aqov Wazana, (Detroit, Wayne State University Press, 2000).

Chetrit, Joseph. "Le judéo-berbère et ses usages au Maroc: dépôts lexicaux, textes parodiques et textes calques." in Joseph Chetrit, Diglossie, Hybridation et Diversité intra-linguistique. Etudes socio-pragmatiques sur les langues juives, le judéo-arabe et le judéo-berbère (Paris and Louvain: Peeters 2007), 213-326.

Goldberg, Harvey E. “The Mellahs of Southern Morocco: Report of a Survey,” The Maghreb Review, 8, 3-4 (1983).

Zafrani, Haim. Littératures dialectales et populaires juives en Occident Musulman: l'écrit et l'oral (Paris: Geuthner, 1980).