תארודנת \ יוסף שיטרית
תְּמוּנוֹתֶיהָ מְרַצְּדוֹת מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַנְּשִׁיָּה,
אִם מִתּוֹךְ עִרָנוּת וְאִם מִתּוֹךְ חֲלוֹם וַהֲזָיָה.
אֲנָשִׁים, רוּחוֹת, מְקוֹמוֹת, צְעָדִים וּמִשְׂחָקִים
עַל הַתּוֹדָעָה כְּמוֹ יְדִידִים טַרְחָנִים מִתְדַּפְּקִים
וּמוֹתִירִים לִשְׁנִיּוֹת שׁוּבָלֵי חַיִּים רָצִים, דַּקִּים.
כֹּבֶד הַשָּׁרָב בְּמַחֲצִית הַשָּׁנָה הִבְרִיחַ בַּלֵּילוֹת,
מֵחַדְרֵי הָאֵשׁ אֱלֵי גַגּוֹת וְאֶל הַפִּּנּוֹת הָאֲפֵלוֹת,
הֲלוּמֵי חֶנֶק, שׁוֹאֲפִים רְסִיסֵי גָּלָקְצִיּוֹת נוֹפְלוֹת.
רִבְצָהּ בַּחֹם הַיָּבֵשׁ הִלְהִיט לָנוּ אֶת הַלְּבָבוֹת
וְהִגְדִּיר לָנוּ אֶת מַסֶּכֶת הָאַחֲרָיוּת וְהַחוֹבוֹת.
דּוֹבְבָה דוֹרוֹת רַבִּים שֶׁל חֶלְכָּאִים וְחוֹלְמִים
אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֱמוּנִים לְעַצְמִיּוּתָם וְלָעֲלוּמִים.
מְקֻבָּלִים מְשַׂרְטְטֵי הֵיכָלוֹת שִׁדְּלוּ אֶת הַגּוֹאֵל
וְהִטְבִּיעוּ אָת יְגוֹנָם וְצִפִּיָּתָם בִּמְלֶאכֶת שׁוֹאֵל
שֶׁאֵינוֹ שׁוֹבֵת מִתְּהִיּוֹתָיו אַף עַל דַּרְכֵי הָאֵל.
קְשֵׁי יוֹם רַבֵּי אֱמוּנָה שָׂרְדוּ מֵעֲרִיכַת תְּפִלּוֹת
וְנָשִׁים עָרְכוּ סִדְרֵי שִׁירָה בִּשְׂמָחוֹת וְהִלּוּלוֹת
שֶׁהִשְׁכִּיחוּ אֶת הַדַּלּוּת וְהִצִילוּ מִן הַמְּצוּלוֹת.
נִשְׁמַת אַפָּהּ הָיְתָה יַהֲדוּת, לְבָבִיּוּת, אֱנוֹשִׁיּוּת.
תָּמִיד זִכְרוֹנותֶיהָ יְסַמְּנוּ לָנוּ חֶמְלָה וְאִכְפַּתִּיּוּת.