בודניב ממוקמת בחלקו המרכזי של עמק גוויר ליד חורשת דקלים, מזרחית לטאפילאלאת, לא הרחק מהגבול האלג'ירי, בדרך המחברת את ארכידיה ל-קולומב בכאר בדרום אלג'יר. בשל מיקומו בקצה הדרום-מזרחי של המדבר במרוקאי ובקרבת אלג'יר, בודניב חזתה בקרבות החוזרים ונשנים של המאות השש-עשרה והשבע-עשרה. השבט הברברי מאית איזדג התמקם שם במאה השבע-עשרה. הצרפתים כבשו את בודניב בשנת 1908, אך כוחות מקומיים התנגדו משך 20 שנים. בשנת 1940-1942, רשויות הפרוטקטוראט הצרפתי, שנשלטו על ידי ממשלת וישי, הקימו מחנה מעצר בו מאות אסירים מוסלמים ויהודים אלג'ירים נכלאו במתכונת דומה לזו של מחנה ריכוז לעבודות בכפייה. הם אולצו לבנות את מסילת הרכבת החוצה את הסהרה.

למרות שמקורותיהן של ההתישבויות היהודיות המקומיות אינן ידועות, נראה שהתקיימו שם לפחות מאז המאה השבע-עשרה. לצד קהילות בו-אנאן, בו-'ערפה, טולאל, טאלסינט וגוראמה (האחרונה מתוארכת רק למאה העשרים), בודניב ייצגה את החלק המזרחי ביותר של ההתישבות היהודית בטאפילאלאת, שהקהילה המרכזית שלה היתה סיז'ילמאסה עד למאה החמש-עשרה. במאה העשרים, בודניב מנתה 200 משפחות. בשל נוכחות חיל המצב הצרפתי באזור, בודניב שירתה את הצבא הצרפתי ואת האזור. הפעילות הועילה לקהילה היהודית- היא העצימה את המסחר המצומצם ואת תעשיית המלאכה שלה, תוך ייזום תחום עסקי חדש באספקת מזון לחיילים הצרפתים.

בדומה לקהילות אחרות בטאפילאלאת מאז המאה התשע-עשרה, היהודים מבודניב הוקירו את צאצאיו של הצדיק ממשפחת אבוחצירא. הם התגאו בעובדה שרבי אבא אבוחצירא, נכדו של הצדיק רבי יעקב אבוחצירא (1807-1880), נקבר בבודניב.

קהילת בודניב היגרה בהדרגה לישראל בין השנים 1962-1966.

ביבליוגרפיה

Abitbol, Michel. Les Juifs d'Afrique du Nord sous Vichy (Paris: G.-P. Maisonneuve et Larose, 1983).

Jacques-Meunié, Djinn. Le Maroc saharien des origines à 1670, 2 vols. (Paris: Editions Klincksieck, 1982).

בר-אשר, שלום. תולדות יהודי דרום-מזרח מרוקו: במאות השמונה עשרה והתשע עשרה: שטרות מקהילות קיסר אסוק וגריס (ירושלים, 1992).