תינג'דאד הינה עיירה שהפכה למרכז אזורי בתקופת הפרוטקטוראט הצרפתי. היא ממוקמת בעמק פֿרכּלה, המהווה דרך מעבר טבעית בין עמקי הדאדס, טודגֿה, דרעא וזיז (תאפילאלת). לא הרחק מתינג'דאד במחוז אסריר, היו במאה השש-עשרה שני מלאחים קטנים – איית לבזם ואיית פֿארח. הם היו קרובים אחד לשני וחלקו בית קברות אחד. עם זאת, הם היו תחת הגנתם של שבטים ברברים שונים, בהתאם למסורת החסות השבטית של ה׳עאר׳.

בבעלות היהודים היו שטחי מרעה בעמק. אחד מהיהודים הללו היה מבעלי השטחים החשובים בעמק ובני המקום זוכרים שהוא קיבל יום שלם של השקיה בגלל גודל השטחים שלו. היהודים עבדו כבעלי מלאכה, פחחים, יצרני אוכפים, סנדלרים ותכשיטנים וסחרו בכפרי האזור ובין האזורים.

באזור פֿרכּלה, התקיימו מלאחים נוספים שנעלמו אך שמותיהם שרדו במסמכים משפטיים בעברית, כגון תאשרשת, ובזיכרונם של הברברים השכנים, כגון סית. לא הרחק מתינג'דאד, בגולמימה (לשעבר גֿריס), בדרך לראשידייה (קסר אסוק לשעבר), היו שני מלאחים אחרים במאה העשרים. הם התקיימו בעיקר ממסחר בין-אזורי, תחת הגנתו של שבט איית מרגֿאד, שנלחם במשך תקופה ארוכה בשבט איית עטא הגדול ששלט באזור. במאה התשע-עשרה, הדמות הרבנית העיקרית באזור היתה ר׳ משה אביכֿזר, שהיה דיין בגֿריס והותיר אחריו כתבי־יד עבריים רבים.

אוכלוסיית המלאחים הללו היגרה בשנים 1963-1954, בעיקר לישראל.

ביבליוגרפיה

בר-אשר, שלום. תולדות יהודי דרום-מזרח מרוקו במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה: שטרות מקהילות קסר אסוק וגריס (ירושלים, 1992).

הירשברג, חיים זאב. מארץ מבוא השמש: עם יהודי אפריקה הצפונית בארצותיהם (ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, 1957).

Jacques-Meunié, Djinn. Le Maroc saharien des origines à 1670, 2 vols. (Paris: Editions Klincksieck, 1982).